עופר שלח

קורות חייו

פרשן ספורט

פרשן צבאי

דעותיו

סיכום

 

 

קורות חייו

 

עֹפר שלח נולד ב-9 בפברואר 1960 בקריית ביאליק, עיתונאי, פובליציסט ופרשן ספורט ישראלי. למד בעירוני י"ד בתל- אביב, שירת בצנחנים ואיבד את עינו במלחמת לבנון הראשונה. עד כאן הדברים הטובים שנאמר על האיש. שלח החל את דרכו העיתונאית ב-1988 ככתב וסגן עורך במדור הספורט של מעריב. בעל טור בעיתון. פרשן בערוץ הספורט, בעיקר כדורסל ופוטבול (בישראל אין הרבה אנשים שיוכלו לתקן אותו). כתב קבוע במגזין בלייזר. בעל תואר ראשון בכלכלה וספרות אנגלית, מאוניברסיטת תל אביב. בעל תואר שני בספרות אנגלית וכתיבה, מאוניברסיטת ניו יורק. כתחביב, שלח רץ למרחקים ארוכים. הוא אף סיים ראשון מבין הישראלים בריצת מרתון שנערכה בשיקגו בשנת 2005 (מקום 135,789בכללי). במרץ 2006 מונה למגיש קבוע בתוכנית ליל השבת של ערוץ 10, "שישי", לצד רביב דרוקר.

אם לסכם את הקריירה של שלח במשפט: כתב ספורט, מריץ דחקות על ג'יפים ובחורות בבלייזר ו-הופ! סמכות צבאית ומדינית בעיתון ובטלוויזיה.

 

פרשן ספורט

כחלק מפרשנותו הכל יודעת, ידע שלח כי שחקן הכדורסל קווינסי- מיזוֹכֵר- לואיס יאפיל על אנתוני פרקר שעזב את מכבי באותה שנה לטובת וירטוס רומא.

        

כידוע, קווינסי לואיס הסתבר כפלופ לעומת אנתוני פרקר שחזר בשנה לאחר מכן למכבי ונחשב לזר הטוב ביותר ששיחק במכבי ת"א ואולי ביורוליג. לגבי התאמה ל- NBA: תחנתו הבאה של פרקר לאחר מכבי ת"א היתה קבוצת הטורונטו ראפטורס מהליגה הטובה בעולם, בעוד לואיס נאלץ לשחק בקבוצות כמו אלקינטה ובילבאו.  

 

ואם בענייני שחקני חיזוק של מכבי עסקינן, וונטיגו קאמינגס ששיחק במכבי בעונת 2007-8 ולא בהצלחה רבה זכה לשבחים רבים משלח בתחילת העונה. אולי כדי להוכיח שקאמינגס שחקן טוב הוא התעקש להחשיב לו סלים של 2 נקודות בתור שלשות.   

 

 מרתון פריס היה אירוע מכונן שבו השכיל שלח איש- בלייזר לשלב כמסורת המגזין הנאה לא מרוסנת מספורט ובחורות:

       

 

בספורט, כמו בפוליטיקה, עפר שלח מתקשה להסתיר את חיבתו לדגל האדום:

 

 

תפישתו העיתונאית

 

התפיסה העיתונאית של שלח: כשרצה לגונן על ידידו יאיר לפיד שפרסם את בנק הפועלים פרסם שלח טור ובו הפילוסופיה העיתונאית שלו על רגל אחת: העיתון שאתם מחזיקים ביד עשוי מאינטרסים. הכותרת הראשית שלו, הידיעות המדיניות והכלכליות שבו, מה נכנס ומה לא, מה מובלט ומה מוצנע, מאחורי כל דבר כזה עומד אינטרס. כמה שהוא צודק. אותם אינטרסים בהחלט לא עמדו בדרכו של הצמד שלח- דרוקר בבואו לעבוד עבור בית ההשקעות פסגות בשעה שזה נלחם על דעת הקהל.

  

אטילה ההוני, קולגה של שלח מ'ידיעות אחרונות', דאג לקדם בבוטות את המוצר של חברו, הספר "שבויים בלבנון", שיצא 5 דקות אחרי המלחמה וסתר את ספרו הקודם "המגש והכסף". ב"מגש והכסף" הילל שלח את תפישותיו של דן חלוץ וחבריו והספיד את הצבא הקונווציונאלי.

   

 למותר לציין שאחד הלקחים של צה"ל ממלחמת לבנון השנייה היה חזרה למודל המלחמה הקונוונציונאלית ושיבה לאימונים של סדרי כוחות גדולים. ואם בלבנון עסקינן, פלא שהמלחמה הזו פרצה, הרי נסראללה בכלל היה מעוניין בשקט ושלווה. לא מאמינים? תקראו את הנביא הצבאי, עופר שלח:

   

 

 

השאלה הרטורית המופיעה בכותרת הכתבה קיבלה מענה ברור ביולי 2006 בדמות מיליון ישראלים שירדו למקלטים. ניתן היה לחשוב שערב המלחמה פרשן קליבר כמו שלח יבין שטעה .וכך כתב 5 דקות לפני:  "אפילו ברמה הצבאית הטקטית השתנה המצב לטובה מאז הנסיגה. כדאי יהיה לזכור זאת כשיבקשו להלך עלינו אימים ביחס למשמעותן של נסיגות נוספות".

 

השערוריה האחרונה היתה פרסום דברי החיילים בוגרי המכינה על שם רבין. בכתבה שפורסמה בערוץ 10, סיפרו קולות מפוברקים בתיאטרליות שמזכירה את השיר 'גבעת התחמושת' כיצד ירו באזרחים חפים מפשע. עבודה עיתונאית אלמנטארית, שכוללת תשאול רציני של העדים ובדיקת עדויותיהם מול מקורות אחרים, לא נעשתה.

 

 

שלח הכין את הקורא לכך שהוא צודק גם אם העדויות תיסתרנה, וכשזה אכן קרה החליט שזה רק מוכיח שצדק. קוראי 'לאטמה' לעומתו החליטו אחרת:

 

    

 

כתב את הספר "המגש והכסף" על יחסו של צה"ל לחברה הישראלית ועל הצורך בהפיכתו לצבא מקצועי. באמת רק חסר שצה"ל יפנים את המקצועיות של שלח. נראה דו"חות אמ"ן עם כותרות כמו "מי מפחד מאחמדינג'אד"? "מאז בניית הכור האיראני בבושהאר מצבה הטאקטי של ישראל השתפר לאין ערוך".  יחד עם רביב דרוקר כתב את הספר "בומרנג" על "כשלון המנהיגות באינתיפאדה השנייה". לאור דעותיו בנושא פעולות צה"ל בשטחים, נראה כי המסקנות של שלח כבר היו ידועות והוא רק חיפש הרבה ניירת להוכיח בה את מה שהוא כבר ידע, או חשב שידע.  

 

דעותיו

 

היות ושלח משמש בין שאר תפקידיו כפרשן צבאי, מעניין לבחון את דעותיו כלפי ביטחון ישראל, סרבנות, ארגוני הטרור וההתיישבות מעבר לקו הירוק.

 

ביטחון:

 

בשורה אחת ניתן לומר שעופר שלח רואה בצה"ל צבא בלתי מוסרי בהגדרה, צבא כיבוש שמבצע פשעים, כל עוד לא הוכח אחרת, וגם משהוכח אחרת. 

 

לראשי מערכת הביטחון מתייחס שלח בעיקר כבהמות חסרות שכל ומוסר. כך ניסה להוכיח בכתבה שפרסם, ובה הוצגה הנטייה של ישראלים להצביע לאלופים במיל. כסוג של פתולוגיה. לא כך הדבר כשמדובר על חברים לאידיאולוגיה כמו אל"מ במיל שאול אריאלי, מי שהיה מראשי הסכם ז'נבה וסייע לשלח בכתיבת ספרו "המגש והכסף".

 

 

אחרי עופרת יצוקה התנצל בשם המנצחים: חברה מוכת שינאה ותאבת דם ברמה ההולכת ומתקרבת לזו של אויביה, שפעם רצתה להיות אור לגויים והיום מתגאה בכך שאימצה את סולם הערכים של ולדימיר פוטין. אם זהו ניצחון, אוי למנצחים.

 

אולם רוע הלב של צה"ל לא בא לידי ביטוי רק ב"עופרת יצוקה". כבר ב-26 באוגוסט 2002 תקף שלח את מוסר הלחימה של צה"ל וקבע כי צבא שעסוק בכיבוש לא יכול שלא לגרום סבל לא אנושי לנשים וילדים. לדעתו, האופן שבו צה"ל עבר דרך קירות בתים ב"חומת מגן" היה לא מוסרי. כלומר, ניתן להניח מדבריו שמוטב היה שחיילי צה"ל יעברו דרך הסמטאות ויחשפו עצמם לאש צלפים ולמטענים, כפי שקרה לא אחת, מאשר שישברו קירות בתים. ורק חבל שברקע הכתבה לא התנגן השיר הכל כך מתאים: "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם". אכן טוב למות בעד קירות האבנים של ג'נין, אחריך שלח!

 

    

 

יחסו למחבלים

 

כפועל יוצא מראייתו את ישראל ככובשת, עופר הפרגמטי שלח מעדיף שלא לראות במחבלים כברגותי ומקאדמה חלאות שצריכות לבוא על עונשם.

"שלום הרי עושים עם אויבים", נכון שהמשפט האווילי הזה יצא מהאופנה כשהתברר שוב שאותו אויב נהיה יותר ויותר אויב ככל שהוא קיבל יותר "שלום". אולם, לא אדם משיחי כשלח יתן לעובדות לבלבל אותו:

 

ב- 9 במרץ 2003 יצא עם הברקה חדשה: סיכול ממוקד בעייתי יותר מפיגוע. סיכול ממוקד נעשה על ידי השלטון לעומת פיגוע שנעשה ללא קשר לאירוע מסוים. וכדי להבין עד כמה טפשי לחסל מחבלים בכירים הוא מוסיף: " איזה ראש ממשלה יוכל להילחם בחמאס בעוד אחד מבכירי הארגון, איש פוליטי, מוכר ופופולארי, הופך לשאהיד בטיל ממסוק? ... בכל פעם שנדמה שנפתח פתח לרגיעה, גובר על שני הצדדים היצר".

 

עם תפיסתו של מרואן ברגותי ב-2002 והעמדתו לדין יצא שלח כנגד "משפט הראווה" שהיה צפוי לדעתו להתפתח. הוא הרי ידוע כמי שדואג לשמה הטוב של מדינת ישראל... גם לאחר הרשעתו של ברגותי התחנן שלח בפני המנהיגות הישראלית שתבין כי הדבר הנכון הוא לשחרר את הנבל שהורשע בחמישה מעשי רצח.

 

סרבנות

 

עופר שלח מתנגד באופן קיצוני להשתמטות ולסרבנות. כשאפי איתם סייע לההעביר את בנו ששירת כקצין ב'אגוז' ליחידת ה'אלפיניסטים' שאותה מאכלסים יוצאי 'אגוז' רבים התנפל עליו שלח בחמת זעם. הוא כתב שזו התערבות גסה וחסרת בושה וכי התערבות זו מעידה כי השרות בעזה לדעתו של איתם, מסוכן. כלומר, שלח ממרומי מעמדו המוסרי מצא פגם בכך שקצין שכבר שירת כקצין ביחידה מובחרת מספר שנים הועבר ליחידה קרבית אחרת שלא תופסת קו בעזה. עד לדרגה זו מגיע הפטריוטיזם של שלח.

 

אלא אם כן... מדובר באנשים שמסרבים לשרת מסיבות פוליטיות שמאלניות. זה כבר סיפור אחר.                            אחרי מכתב המטכ"ליסטים

 

    

 

הדברים נכתבו לאחר שערפאת סירב לקבל מדינה פלסטינית על מגש, בזמן שאוטובוסים התפוצצו על ימין ועל שמאל ומשפחות הלכו לקניון מבלי לדעת באיזה מצב צבירה יחזרו ושלח כותב על החונטה הצבאית ששולטת בישראל ומחרחרת מלחמה. שימו לב לפסקה האחרונה בטור "והסירה תזוע" בדבר חזונו של נביא השמאל ישעיהו ליבוביץ', כי אם תחפשו היטב תגלו שחזון זה מנחה את עפר שלח גם בהמשך הדרך.

 

       

 

גירוש, מתנחלים ומה שביניהם 

 

עופר שלח הוא הומאניסט בכל רמ"ח אבריו. גם כשמדובר באנשים שדעתם לא חופפת ב- 100% לשלו הוא מתנגד לצעדים שלתפישתו אינם דמוקרטיים. זו בדיוק הסיבה שהוא התנגד לגירוש. לא, לא של תושבי גוש קטיף, עם זה לא היתה לו בעיה למרות המניעים הזרים מאחוריה, הוא התנגד לגירוש משפחות מחבלים.

לדעתו, חוק זה חוק, אלא אם קוראים לך מרואן ואז מותר לך לרצוח כל עוד אתה מוביל בסקריו של ד"ר שקאקי. לפיכך, המתנחלים, פורעי החוק, אינם ראויים להגנת צה"ל והאחריות על רציחתם מוטלת עליהם עצמם (אלא על מי, על תיאודור ברגותי?).    

 

 

סיכום

 

פרשן לענייני הכול או לענייני כלום? נביא זעם או קשקשן בגרוש? אנליסט מבריק או מי שיודע הכול בדיעבד? פטריוט ביקורתי או שמאלן קיצוני במסווה צדקני? עיתונאי בעל תפישה מוסרית או אינטרסנט צדקן בעל מוסר סלקטיבי? הדרך הטובה ביותר לבחון את הקריירה של שלח היא מעקב אחר דבריו לאורך השנים. אולי אמירתו ממרתון פריס לעיל ממצה את הקריירה שלו באופן הברור ביותר: הוא יודע להינעל על מטרות רכות ולרדוף אותן, הוא חושב שהוא חכם יותר מקוראיו, כי בשבילו לאטינית זו שפת אם והוא תופס תחת כשהוא רק יכול.  

 

ערך: שוקי בלס 

לאטמה חדשות

חדשות לאטמה סאטירה לאתר שלך