חפשו אתנו בפייסבוק
 
 
 
   
 
 
עמוד הבית » פרס סוקולוב לדפנה ליאל עכשיו!
 
פרס סוקולוב לדפנה ליאל עכשיו!
"לאטמה" ממליץ להעניק פרס לעיתונאית החרוצה והאמיצה (במימון הקרן החדשה לישראל)
 
printsendcomment
 


מתוך קמפיין "שלום עכשיו"

ה"תחקיר" של כתבת ערוץ 2 דפנה ליאל על מחירי האוטובוסים ביו"ש, ששודר השבוע, היה נקודת שפל בתולדות שידורי החדשות הישראליים, ואין זה הישג של מה בכך.

ה"תחקיר" "חשף" כי מחירי הנסיעה באוטובוס בשטחי יו"ש זולים מנסיעות דומות במקומות אחרים בישראל. למה הגרשיים? כי לקרוא לזה "תחקיר" זאת בדיחה. (בדף הפייסבוק של שלום עכשיו כינו אותו אפילו "תחקיר מדהים", תכף נבין למה). עיתונאים אמורים להבין שהזילות של מושג התחקיר פוגעת קודם כל בהם ובמקצועם. בתחילת הכתבה מצולם נהג אגד בקו מירושלים לאלון שבות במצלמה נסתרת (!) עונה לליאל על השאלה כמה עולה כרטיס לאלון שבות. אין ספק שהסתננות של כתבת שטח לא חמושה לתוך קו אגד והשגת מידע שלא ניתן להשיג באף שיחת טלפון או שיטוט של דקה באתר האינטרנט של אגד צריכה לזכות אותה בפרס סוקולוב מיידית. בעצם, אנחנו מופתעים שהיא לא קיבלה אותו מיד בתום המהדורה.

חמור יותר מהנלעגות של הפומפוזיות - תחקירן אמיתי היה מזדעזע לשמוע שמרחק הנסיעה בין ירושלים לת"א זהה, ע"פ "אגד", לזה שבין ירושלים לטלמון. טלמון שוכנת כ-17 ק"מ צפונית מערבית לירושלים, מרחק אוירי. ת"א נמצאת באותו כיוון כללי, במרחק אוירי של כמעט 50 ק"מ. למה המסלול לשני היעדים האלה אורך 66 ק"מ? ולמה נסיעה מירושלים לאלון שבות לוקחת שעה?! זה למשל שווה תחקיר אמיתי. כמובן, צריך לדעת איפה נמצאים אלון שבות וטלמון על המפה כדי להבין את המשמעות של הנתונים הללו. 


בעצם, צריך גם לדעת איפה נמצאת ירושלים.

חמור יותר מההתעלמות מנושאים ראויים לתחקיר או מהניתוק של העיתונאים מהגיאוגרפיה המקומית - משרד התחבורה הוא הכתובת לבירור תלונות בנושא הזה ואכן, בסוף הכתבה מובאת תגובת המשרד והיא שומטת את הבסיס מתחת לכתבה כולה. מסתבר שבשנת 2002, עת בה השתוללה באיזור מלחמת טרור קטנה שגבתה את חייהם של כאלף ישראלים, החליטה הממשלה לסבסד את התחבורה הציבורית הממוגנת בשטחי יש"ע. השיקול היה כלכלי, זול יותר לסבסד נסיעה באוטובוסים ממוגנים מלסבסד מיגון לכל הרכבים הפרטיים של תושבי יש"ע (כפי שנעשה בימים הטובים בהם הערבים רק זרקו אבנים, לפני שחתמנו איתם על הסכם שלום). שר התחבורה היה אז, אגב, אפרים סנה ממפלגת העבודה. 


כלומר, לא רק שאין פה תחקיר נועז, אין פה תחקיר בכלל. מערכת חדשות ערוץ 2 גילתה חוק שנחקק ב-2002? זה, איך לומר, לא ממש חדשות.

אז למה זה בחדשות אם כך? כי דפנה ליאל איננה עיתונאית רצינית או עיתונאית בכלל. עיתונאי אמיתי נאמן לקוד מקצועי של הפצת המידע החשוב לציבור. עיתונאי שנרתם לקמפיין איננו עיתונאי אלא פרסומאי או יחצ"ן והכתבה הזאת היא אכן חלק מקמפיין. 

תנועת "שלום עכשיו" יצאה בקמפיין נגד מתנחלים תחת השם "סקנדל האוטובוסים" (דוגמה אתם רואים בתמונה משמאל). בערוץ 2 לקחו את הקמפיין הזה כמו שהוא, כולל הכותרת "סקנדל" שהפכה לכותרת האייטם באתר של ערוץ 2, והציגו אותו כתחקיר עיתונאי. זאת יכולה להיות הסיבה לכך שלאף אחד במערכת לא נראה מוזר שהמרחק בין ירושלים לטלמון הוא 60 ק"מ (לבד, כאמור, מהעובדה שאף אחד במערכת לא יודע איפה נמצאת טלמון על המפה), הנתונים פשוט הועתקו כלשונם מקמפיין ההסתה של תנועת "שלום עכשיו", שאולי לפני 40 שנה עסקה בתכניות שלום, אך מזה שנים רבות עוסקת בריגולהשתלטות עוינת על שידורי החדשות שלכם ורדיפת תושבי יהודה ושומרון היהודים.

הצגת קמפיין פוליטי כ"תחקיר" עיתונאי היא לא רק רמיסה של העיתונות ושקר גס, היא שקר גס מהסוג המעליב. מעליב את האינטליגנציה של הצופה. מה ליאל ומערכת חדשות 2 חשבו? שאף אחד לא ישים לב לכך ש"שלום עכשיו" הוציאו קמפיין והופ, בצירוף מקרים מופלא, מחליטה מערכת חדשות 2 לעשות "תחקיר" עצמאי על הנושא? ואז, כמו בקסם, מופיעים מומחים לעניין ומתראיינים לכתבה והמומחים הם במקרה אנשי "שלום עכשיו"? אי אפשר להיפטר מהמחשבה הטורדנית שזה מה שלימדו את דפנה ליאל בבית, אמא רחל ואבא אלון, שאפשר להגיד מה שרוצים בתקשורת ואף אחד לא ישים לב. 

 
    הדפסת כתבה print שלח לחבר send תגובה לכתבה comment
 
תגיות:

 
 
ידיעות נוספות
 
תגובות
 
 

facebookrsstwitteryoutube
הצטרפות לרשימת תפוצה
תגובות
תגובותהכי חדשהכי פופולרי
תגובות
 
 
פס
רוגטקה ניהול קמפיינים ברשת עיצוב ובניית האתר