חפשו אתנו בפייסבוק
 
 
 
   
 
 
עמוד הבית » תקלה היסטורית בשידור
 
תקלה היסטורית בשידור
חגי סגל מנסח שאלון הבוחן את האובייקטיביות של שדרי הרדיו והטלוויזיה
 
printsendcomment
 


חגי סגל. פלאש90

מדי חצי דור בממוצע אני מבקר בבניין של גלי צה"ל ביפו. הפעם האחרונה היתה בשעת לילה מתקדמת בשבוע שעבר. הזמינו אותי שם לשיחת נפש עם אושיית התחנה, מיכה פרידמן. נכנסנו לאולפן שלוש דקות לפני תחילת השידור. מול המיקרופון ישבה סמלת ראשונה, שחורת שיער, וקראה את מבזק החדשות. זהבית לויאן שמה. לקראת סיום היא ציינה ש"מחר, ערב חג השבועות". זאת היתה אמירה ערבה מאוד לאוזני, אשר כבר התעייפו לשמוע בגל"ץ כי "מחר, יום הגאווה", "מחרתיים יום הנאכבה" ו"בעוד שלושה חודשים, ספטמבר".


כשהמבזק נחתם, וזהבית קמה כדי לפנות את המיקרופון לפרידמן, התברר שיש לה חצאית נושקת רצפה. ימות המשיח, אמרתי לעצמי. אחר-כך סיפרו לי שזהבית משתחררת בעוד חודש יחד עם עוד שתי חברות יראות שמים, ואז הבנתי שימות המשיח בגל"ץ על סף סיום. מחזור המתגייסים החדשים חף מדתיים ומדתיות, ולא ברור באשמת מי – אשמת הדתיים או אשמת המפקד היוצא יצחק טוניק. סביר להניח שבאשמת שניהם. 


אבי בניהו, אשר בתקופתו נרשמה פריצת דרך בתחום קבלת כתבים דתיים לתחנה, העיר לי פעם שהדיון הציבורי על סוגיית אחוז הדתיים בגלי צה"ל הוא בעצם דיון על אחוז הימניים שם. בינינו, בניהו צדק. תחנת הרדיו הצבאית סובלת מבעיית חילון היסטורית, אבל בתוכניות האקטואליה בולטת יותר בעיית השמאלנות, בעיה חריפה עם השלכות הרסניות על התקשורת העברית כולה.            


מסרון ההדחה שאהוד ברק שיגר בחודש שעבר לטוניק הצית את המחלוקת העונתית על אופייה האידיאולוגי של התחנה. הימין דרש לסגור אותה או לפחות לבצע בה טיהור המוני, והשמאל הגיב בעצומות נגד סתימת פיות. "הניחו לגלי צה"ל", ביקש רזי ברקאי במאמר נרגש ב-
YNET. "כבר עייפנו מלהסביר", הוא כתב, "גל"צ היא לא שמאל ולא ימין".


לפי בקשתו, באמת אניח פה לגלי צה"ל. עייפתי כבר מכתיבת ביקורת עליה. ברוך השם, צמחו פה  צעירים מוכשרים שעושים זאת טוב ממני. קלמן ליבסקינד, למשל. אין לי גם עניין לגרום עוגמת נפש לרזי ברקאי. הוא איש נחמד בסך הכול ומופת מקצועי. לא מזמן אפילו יצא לי לנזוף טלפונית באישיות בכירה ביו"ש שהתראיינה בתוכניתו ותוך כדי ראיון נקלעה אתו לקטטה מיותרת. חיוויתי באוזניה את דעתי שזה היה דווקא ראיון הוגן. בניגוד לרבים מעמיתיו, רזי ברקאי מצליח בדרך כלל להיות חביב וענייני אפילו כלפי מראיינים שהוא סולד מדעותיהם. הוא לא גבי גזית.    


הייתי רוצה רק למחות בתוקף על טענתו הנ"ל, טענה שגורה מאוד גם בפיהם של בכירי תקשורת אחרים בישראל, כאילו זירת השידור שלהם "היא לא שמאל ולא ימין". זו טענה מופרכת עד כדי גיחוך, אך בדרך כלל היא מושמעת בתום לב, ולכן צריך יותר להסביר פה מאשר לכעוס. רזי ברקאי ועמיתיו באמת מאמינים שהשידור שלהם נקי מפניות אידיאולוגית. רובם כבר מודים ביושר שהם שמאלנים, אבל עדיין משוכנעים בטעות שהם מצליחים להשאיר את דעותיהם מחוץ לאולפן. הם אפילו לא מרגישים איך הדעות מתגנבות פנימה וזולגות בשידור.


"הטענה שהתקשורת שמאלנית היא מחמאה שלא מגיעה לנו", הצטנע לאחרונה יאיר לפיד ב'ידיעות אחרונות'. גם הוא לא מבין מה הבעיה פה. כשאיתן ליפשיץ הזכיר בגל"ץ את הדו"ח הטרי של מבקר רשות השידור נגד תופעת מאמרי המערכת השמאלניים ברשת ב', קטע אותו משה שלונסקי וטען שזוהי אגדת עם ימנית. קול ישראל לא שמאלני, טען שלונסקי. הוא ראש החוג לתקשורת במכללת עמק יזרעאל, עיתונאי בכיר בדימוס, ובכל זאת צריך להסביר אפילו לו.


בשיחה הרדיופונית הנ"ל עם מיכה פרידמן גיליתי מחדש שזוהי משימה מפרכת. אי אפשר להסתפק בהאשמות כלליות, מוכרחים גם להדגים אותן. בשיחה עצמה הסתפקתי בשתים-שלוש דוגמאות, כי זה היה ראיון, לא אוניברסיטה משודרת, אבל אחר-כך חשבתי שאולי כדאי להרחיב את מיזם ההדגמה ולהעלות אותו על הכתב. מדובר בשאלון רטורי לשדרי רדיו וטלוויזיה שאינם מבינים מדוע הימין והדתיים תמיד מקטרים נגדם:  

 

השאלון     


שדר מקצועי יקר, מראיין ניטרלי חביב, נניח שהממשלה מחליטה מחר לבנות 750 דירות בשכונת גילה בירושלים ובהר חומה. שר הבינוי והשיכון מתייצב אצלך עם שחר לראיון בנדון. האם אתה שואל אותו למה דווקא בעיתוי הזה או למה כל-כך מעט דירות? האם הצגת אי פעם למרואיין כלשהו שאלות בנוסח "מתי תופשר סוף סוף הבנייה באזור 1E במעלה אדומים"?   


האם יהיה נכון לקבוע שבתקופת ההתנתקות התרכזת בעיקר בשאלות של איך ומתי, וכמעט אף פעם לא שאלת למה?


כשמשפחה יהודית מורחקת לצמיתות מביתה בגוש קטיף זה מתואר ברדיו כ'פינוי', אבל כשמשפחת עובדים זרים מורחקת לצמיתות מהארץ מדובר תמיד ב'גירוש'. יש לך אישור לאפליה הבלשנית הזו מאבשלום קור?  מרות אלמגור-רמון?


איך זה שמנקודת מבט עיתונאית אין בנגב אפילו "מאחז לא חוקי" אחד, רק "כפרים בלתי מוכרים"?  מדוע ביהודה ובשומרון המצב תמיד הפוך?


אתה מדווח על עצומת בכירי שמאל בעד עקירת התנחלויות, ולמחרת על עצומת רבנים נגד מכירת דירות לערבים. למי תצמיד את הביטוי "אנשי רוח" – לעצומה של השמאלנים או לעצומה של הרבנים? 


הגזענות היא רעה חלה במחוזותינו, אבל בתקשורת אנחנו נתקלים בה רק בהקשרים של גילויי עוינות יהודיים לערבים. האמנם אין כאן תופעות הפוכות מעת לעת?  


נערי גבעות זורקים אבנים על פלשתינים, ונערים פלשתינים שזורקים אבנים על יהודים – איזו תופעה שכיחה יותר לדעתך בשטח? איזו תופעה מסוקרת יותר בתקשורת? 


ארגון 'שוברים שתיקה' מפרסם דו"ח  חדש על סבלותיהם של ערביי חברון תחת שלטון הכיבוש.  במקביל מתפרסם דו"ח של ארגון זכויות האדם היהודי ביו"ש (אורית סטרוק) על השפלות משטרתיות שחווים יהודים דתיים בשערי הר הבית. לאיזה דו"ח צפויה חשיפה גדולה יותר במהדורות החדשות וביומני האקטואליה? מי מהשניים יזכה לתיוג אידיאולוגי? מדוע צירוף המלים "ארגון השמאל שוברים שתיקה" קשה כל-כך להגייה רדיופונית?   


אגב, מתי השתמשת לאחרונה בביטוי "שמאל קיצוני"? האם יתכן שבמדינת ישראל או באיזשהו מקום אחר על פני האדמה יש רק "ימין קיצוני"?


דוקטור אחמד טיבי או דוקטור מיכאל בן ארי – מי זוכה ליחס מנומס יותר אצלך בראיונות?


שלוש-ארבע תוכניות אקטואליה יומיות ברדיו ובטלוויזיה נחתמות באזכור הימים שגלעד שליט מוחזק בשבי. בעצם, מדוע רק שליט ולא יונתן פולארד? יכול להיות שזה קשור לוויכוח בין ימין לשמאל על המחיר שצריך לשלם – או לא לשלם – תמורת שחרור שליט?


כמה פרשנים מ'הארץ' התארחו השבוע בתוכניתך? כמה מ'מקור ראשון' ומ'ישראל היום'?


אין ספק ששמעון פרס הוא הנשיא הפוליטי ביותר בתולדות מוסד הנשיאות בישראל. מתי הקדשת לזה אייטם? יש סיכוי שתקדיש בקרוב?


אם צברת מספיק שעות מיקרופון ומצלמה ודאי יצא לך לעסוק יותר מפעמיים-שלוש ב"בעיית ההתחרדות של ירושלים". נסה להיזכר בבקשה מתי עסקת גם ב"בעיית החילון של תל אביב"? קשה לך? זאת לא בעיה?   


שחקן תיאטרון ותיק הולך לעולמו בשיבה טובה. ראש ישיבה חרדית גדולה מתבקש לישיבה של מעלה. למי מהשניים יש סיכוי גדול יותר לקבל אזכור שלאחר המוות במהדורת החדשות ובהספד קצר ביומן?


ושאלה אחרונה: לא מכבר דווח כאן בהרחבה על העלאת שכרם של רבני הערים (אגב, רק חלק זעום מהרבנים). מתי תשודר אצלכם, ברצינות גמורה ולא בציניות, כתבה העוסקת בקיפוח תקציבי של רבנים או ישיבות? רק כשהמשיח יבוא או טיפה קודם? 

 
(הטור הופיע לראשונה במוסף דיוקן של עיתון מקור ראשון)

 

 
    הדפסת כתבה print שלח לחבר send תגובה לכתבה comment
 
תגיות:

 
 
ידיעות נוספות
 
תגובות
 
 

facebookrsstwitteryoutube
הצטרפות לרשימת תפוצה
תגובות
תגובותהכי חדשהכי פופולרי
תגובות
 
 
פס
רוגטקה ניהול קמפיינים ברשת עיצוב ובניית האתר