שלומי אלדר

 

שלומי אלדר

יליד 1957

בוגר החוג ללימודי המזרח התיכון ומדע המדינה באוניברסיטת תל אביב. סיים תואר שני בלימודי המזרח התיכון בעת החדשה באוניברסיטה העברית.

נשוי (בשנייה, למיכל אהרוני, אשת יחסי ציבור) ואב לחמישה (שלושה מנישואיו הקודמים), גר בשטחים המשוחררים של נס ציונה.

 

החל את עבודתו העיתונאית בערוץ הראשון בשנת 1990, ככתב בדרום. עם חתימתו של הסכם אוסלו נכנס לרצועת עזה לסקר את האירועים. המפגש בין שלומי לתושבים העזתיים הצית אהבה ממבט ראשון וניתן לומר שאז התחיל הרומן הרומנטי שלו עם הציבור הפלסטינאי. בהמשך הפך לכתב מדיני ולכתב לעניינים מיוחדים. בין השאר סיקר את חילוצה של הילדה שירן פרנקו מהריסות רעידת האדמה בטורקיה בשנת 1999, רעידת אדמה שארעה כמובן בגלל הכיבוש האכזרי בשטחים.

 

בשנת 2003, עם הקמת חברת החדשות של ערוץ 10, הצטרף לצוות הכתבים בתפקיד כתב הערוץ ברצועת עזה. בשנת 2005 פרסם את ספרו "עזה כמוות" בהוצאת ידיעות אחרונות. בזמנו שלומי התגאה מאוד בספר ולטענת קרוביו עד היום הוא מקבל מכתבי הערצה מהקורא היחיד שלו. ספר נוסף, שיעסוק בתולדות חמאס ובשלבי התעצמותו מצוי כעת בשלבים מתקדמים. הספר מתעכב מאחר ושלומי עדיין לא הצליח להתיר את הסבך העלילתי.

 

 

בשנת 2007 קיבל שלומי את פרס סוקולוב על כתבות ותחקירים ברצועת עזה. בנאום הניצחון אמר שהחלום שלו הוא שיום אחד יהיה באזור שלום עולמי.

במהלך תקופתו ככתב בעזה התעמת לא מעט עם גורמים בצה"ל וביקר את פעולותיו בשטחים, בין השאר כאשר דיווח על הריסת בתים במבצע קשת בענן.

ביוני 2006 ניסה להוכיח שפגז צה"ל גרם למותם של שבעה מבני משפחת ראלייה בחוף עזה, אירוע שהתברר לבסוף כעוד מקרה טביעה מצער של ערבים שנכנסו לים כשהיה דגל שחור.

 

 

בדצמבר 2008, מעט לפני מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, עוכב לחקירה לאחר שהפר צו אלוף, האוסר על כניסת ישראלים לרצועה, זאת לאחר שהצטרף לספינת השלום שהפליגה לעזה כשעליה מספר לוחמי זכויות אדם כדוגמת גדעון לוי, עמירה הס ובני ציפרלקס. 

 

בראיון לרן בנימיני ב- 2004 אמר "משהו נגד הפלסטינים צרוב כל כך עמוק בתודעה הישראלית שאפילו תמונות זוועה לא ישנו את זה לצערי". באמת לא ברור מה יש לישראלים מהפלסטינאים המסכנים שלא עשו להם כלום אף פעם.

בכל מקרה, בזמן מבצע "עופרת יצוקה" בתחילת 2009 שלומי ויתר על שימוש בתמונות זוועה ובמקום זה הפציץ את עם ישראל בראיון זוועה עם רופא עזתי ששלוש מבנותיו נהרגו מפגיעת פגז תועה של צה"ל.

לאחר מבצע "עופרת יצוקה" התפרסם בעיתון "ישראל היום" מאמרו של פרופסור אהוד טולידאנו מהחוג להסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב, בו הוא מנתח את דפוסי הסיקור של הכתביםהשונים. על שלומי אלדר הוא כתב את הדברים הבאים: "האמפטיה שהוא חש כלפי המסוקרים - בהם דמויות רצחניות וארגונים נתעבים - מטשטשת את קו הגבול שבינו לבינם...דומה היה שאלדר מזדהה לא אחת עם ההערכות השקריות שהזינו אותו בני שיחו מהחמאס, תןך התעלמות מכך שהוא משמש כלי אפקטיבי בלוחמה הפסיכולוגית נגד ישראל".   ‏‏

 

 

בראיון ב"הארץ" אמר שלומי: "הלוואי שבישראל היו נוהגים בעיתונאים בכבוד כמו זה שנהוג בעזה". ואכן, עזה ידועה ביחסה מסביר הפנים של האוכלוסיה המקומית לעיתונאים..

 

מערכת לאטמה מחזקת את ידיו של שלומי ומאחלת לו המשך סיקור אמיץ, אובייקטיבי ונטול פניות של הסבל שעובר יום יום על העם הפלסטינאי..יישר כח!!!   סליחה..לא התכוונו להשתמש במילה "כח"- פשוט זה הדבר היחיד שאנחנו מבינים.

 

 

 

 

לאטמה חדשות

חדשות לאטמה סאטירה לאתר שלך