הסיפור שלא עורר 'סערה'
18 פברואר, 2010
תחקיר 'המקור', ערוץ 10 על הטרדות מיניות שביצע לכאורה יצחק לאור
בדיקה פשוטה במנועי החיפוש מגלה שפרשת הרב אלון זכתה (בעיתונטים) לחשיפה פי 20 רחבה מפרשת יצחק לאור. למעשה הדיון היחיד בסוגיית לאור היה (נכון להבוקר) בתחקיר המצויין ב'המקור'. לטובת מי שלא צפה בתכנית, התלונות נגד לאור כללו הטרדות מיניות מצידו, תקיפות פיזיות ואף מקרה של אונס.
היות וסוטים וחוטאים קיימים לצערנו בכל חברה ובכל מעמד, צודק מי שיטען כי השאלה החשובה בשני המקרים היא מה עשתה החברה וכיצד פעלו בעלי הסמכות על מנת להגן על הקורבנות ולנטרל את האיום. במקרה של הרב אלון היתה פנייה מצד 'פורום תקנה' לגורמים המשפטיים, היה ניסיון לשכנע את המתלוננים לגשת למשטרה, הפורום הרחיק את הרב מתפקידים חינוכיים ולבסוף פורסמו הדברים על ידי הפורום עצמו. ייתכן שהדברים היו יכולים להתבצע באופן טוב יותר לטובת חזקת החפות של הרב אלון או לטובת הקורבנות הפוטנציאלים, אבל לא ניתן לטעון שהיה כאן טיוח.
לפי תחקיר 'המקור', בפרשת יצחק לאור הוגשו תלונות בשלושה מוסדות שונים שבהם לכאורה תקף מינית נשים שהיו תחת מרותו. שלושת המוסדות: אוניברסיטת תל-אביב, בית הספר לקולנוע 'סם שפיגל' ומערכת עיתון 'הארץ' לא פרסמו את הדברים ולטענתם, כפי שהופיעה בתגובה לתחקיר, לא פיטרו את לאור. חלק מההטרדות שיוחסו ללאור נעשו בפני קהלים גדולים, כך שניתן להניח שמאות אנשים במצטבר ידעו על התנהלותו הבעייתית ולא נקפו אצבע.
מעניין ששלושת המוסדות שכיסו לכאורה על מעשיו של לאור הם מוסדות שביקורת היא נשמת אפם. כלומר, ביקורת על ישראל וערכים לאומיים. כשהדברים נגעו לאחד מאנ"ש הם נאלמו דום ונתנו לו להמשיך מעלליו.
האם זו לא זכות הציבור לדעת על מחדליהם של מוסדות שחלקם אף מתוקצבים על ידי מדינת ישראל?
שוקי בלס
|
שלח לחבר
הדפס עמוד
