כלי התקשורת

חברים מספרים על ליברמן

חוץ מהיותו מרגל סובייטי, נפרשה בכתבה ב'מעריב' כל מסכת חייו הפתלתלה של אביגדור ליברמן, וזאת מפי 'חבריו לספסלי הלימודים'. שרה ליבוביץ- דר ראיינה לצורך 'תחקיר' רשימה ארוכה של עדים, חלקם חסויים, על מנת לתת עדות אופי בענינו של ליברמן. לטובת חסרי הסבלנות נסכם זאת בקצרה: אביגדור ליברמן הוא איש בעל טעם רע בבגדים ובתיקים, נהג להכות ערבים אך ברח מאלימות, הוא היה פעיל שולי אבל אנשים משני צידי המתרס זוכרים מה הוא לבש לפני 30 שנה, הוא לא דיבר הרבה, אבל היה מתווכח שעות.

העדויות בכתבה הן כל כך מגוחכות, שהן נראות ממבט ראשון כמו פרודיה על הליברמנו-פוביה של התקשורת. כך, העד הראשון בכתבה, לובש בדמיונו  את חלוק הרופא ומספר על אירוע שבו ליברמן זרק סטנד של עיתונים על הסטודנט דאז, עזמי בשארה. "אם בשארה לא היה מספיק זריז הוא היה עד היום משותק". כמה חבל... שבשארה הספיק לזוז. עדים אחרים מספרים שהיה בין הסטודנטים שתקפו סטודנטים ערבים בשלשלאות ברזל ובכלל אהב להילחם בערבים כמו "עולה חדש מרוסיה שמולו עומדים גויים והוא צריך להילחם בהם". ח"כ זחאלקה, עד מהימן במיוחד, טוען שליברמן דווקא ברח בכל פעם שהיו מכות והסתפק בקללות וצעקות. ומכאן מובן, לפי הכתבת, מה הבעיה של ליברמן עם זחאלקה:  "ליברמן הוא היום גדול מבקריו של זחאלקה, וקרא להוציא את מפלגתו בל"ד אל מחוץ לחוק". אז מה המסקנה? האם ליברמן הוא בריון המשליך סטנדים של עיתונים על בוגדים משופמים לעתיד (משופמים כבר בעבר, בוגדים לעתיד) ומכה ערבים בשלשלאות ברזל, או פחדן המסתפק במילים? גם וגם. הקוראים צריכים לפחד מהבריון האלים וגם לזלזל בו על כך שאינו מלכלך את ידיו. ככה זה, כששונאים- העקביות לא כל כך חשובה.