יום שחור למעריב
26 דצמבר, 2009
הכותרת לקוחה מהבלוג הותיק של דבורית שרגל "וולווט אנדרגראונד". שרגל לא לוקחת צד במאבק המכוער בין היומונים "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" ל"ישראל היום" בעקבות הצעת החוק שנתפרה לפי מידותיו של האחרון, אבל היא מזדעזעת מהצביעות הבוטה של "מעריב". שרגל היא גם לא הבלוגרית הראשונה להביע שאט נפש מהצעת החוק האווילית נגד שלדון אדלסון, בעליו של "ישראל היום", וממניעיהם השקופים של התומכים בה.
מה ש"מעריב" עשה בשבת היה פשוט מצחיק אילולא היה כזה עצוב. הכותרת לכפולת העמודים שהוקדשה לנושא חרזה את המלים "חינמון", "פטרון" ו"ביביתון". כפולת העמודים היתה אנונימית, הכתבות היו חתומות על ידי "כתב מעריב", משני צידיה הופיעו טורים של שני כותביו הבכירים של העיתון, בן דרור ימיני ובן כספית, שגויסו למלחמה ב"ישראל היום" (עכשיו כבר מותר להגיד את השם המפורש ולא להתחבא מאחורי ההיתממות כאילו החוק המוצע לא מכוון לעיתון מאוד מסוים).
בן כספית כתב כי מטרתו של העיתון המתחרה לשלו היא "להשמיד את התקשורת החופשית". לא פחות. זה לא הפריע לו לטעון באותו מאמר ש"הביביתון" כפי שהוא מכנה אותו, "לא הוביל מאז היווסדו שום סיפור משמעותי, לא השפיע על דעת הקהל, לא יצר סדר יום ציבורי. ואם כן, אז בשוליים". ימיני לא נשאר חייב לכספית וכינה את "ישראל היום" "סכנה לדמוקרטיה". למה סכנה לדמוקרטיה? ימיני מתפתל ומתפתל אך מתקשה להסביר: "ויובהר: התחרות היא עניין רצוי. אלא שבמקרה דנן אין תחרות. יש פיקציה. יש הצפה של השוק במוצר בעייתי, עם אג'נדה פוליטית. גם זה היה יכול להיות עניין לגיטימי. אלא שהחל מגבול מסוים - שכבר מזמן נחצה - השילוב הזה, בין הון עתק לאג'נדה פוליטית, הופך לעניין מסוכן. מדובר בתעמולה". לא השתכנענו. גם התשובה שניפק ימיני לשאלה המעניינת, מדוע איש ב"מעריב" לא התנגד לבעלות זרה על עיתון כשדובר, לא כל כך מזמן, על כך שאותו שלדון אדלסון יחזיק דווקא בעיתון "מעריב", היתה לא משכנעת בלשון המעטה: "רגע, רגע, הרי אותו משקיע ניסה גם לקנות את מעריב. אכן כן. זה קרה לפני שלוש שנים. גם הח"מ, גילוי נאות, נפגש אתו. אלא שאז היה ברור שמדובר בהשקעה עסקית, שגם השקפה פוליטית, כשלעצמה, לא פוסלת אותה. היה מדובר בהליך של השבחת העיתונות, של הגדלת התחרות".
אז כשהכסף הגדול מחו"ל זורם ל"מעריב" זאת "הגדלת התחרות" אבל כשהוא זורם לעיתון אחר זה נקרא "תעמולה"? מה חושבים ב"מעריב" על הקוראים שלהם, שהם עד כדי כך טפשים שלא יבינו מה הולך פה? איך הסכימו שני הכותבים הבכירים של העיתון, שהאמינות (ההולכת ומתערערת כפי שגולשי לאטמה יודעים) היא הנכס הגדול ביותר שלהם, להיות חתומים על פמפלט אבסורדי כזה? ושאלה אחרונה: האם כש"מעריב" יצליח לתפור חוק שיאסור על אדלסון להוציא כאן עיתון (וזה לא יקרה), האם אז נזכה רק לעיתונות טובה ודמוקרטית שמפרסמת כתבות השמצה לא חתומות ומוחקת את התגובות של הטוקבקיסטים באתרי האינטרנט?
אבישי עברי
|