על חתרנות וחתירה לאמת
29 יולי, 2010
חתירתו של רמון
ראשית, מילה טובה צריכה להיאמר לאיילה חסון שבפעם השנייה בזמן קצר מעלה נושא חשוב לדיון ציבורי. הפעם הקודמת נגעה לנתונים שהביאה בתכניתה לפני חודש אודות הנזק שנגרם מעסקאות שחרור מחבלים. בימים שבהם ניתן היה לראות את אות עי"ן צהובה בכל מקום ומספרים מופרכים של צועדים הופרחו מדי יום זה לא היה עניין של מה בכך. הבוקר חסון פרסמה עדות של אדם שנכח במלון אמריקן קולוני בירושלים בשעה שחיים רמון נפגש עם סאיב עריקאת, ראש צוות המו"מ הפלשתיני. לפי העדות, שאינה נופלת באמינותה מכל ציטוט של "מקורות בכירים ויודעי דבר" עליהם אנו שומעים מדי יום, רמון נשלח בברכתו של נשיא המדינה, שמעון פרס, לומר לעריקאת שאין טעם לעבור לשיחות ישירות עם ממשלת ישראל.
נניח שלא כל העדות נכונה. ההכחשה של רמון היתה בנוסח המעניין: לא היו דברים מעולם וחוץ מזה, מה שאמרתי בחשאי לעריקאת אלו אותם הדברים שאני אומר בתקשורת. כלומר, הוא מודה בעיקר ולא בפעם הראשונה. ראש מועצת קדימה, שר לשעבר מודה בכך שהוא פגש את מי שתפקידו להוציא מישראל כמה שיותר ויתורים ומייעץ לו כיצד לעשות זאת. בין לבין שמענו שוב שאולמרט הסכים להכניס 50-60 אלף פלשתינים לתוך ישראל הקטנה. עכשיו כשיעורי בית, נסו לחפש את הידיעה על כך ב-Ynet. אם לא תמצאו תוכלו לפחות להתעדכן במעלליו היומיים של יאיר נתניהו. ואיך אפשר בלי הימור פרוע לסיום: סימה קדמון לא תתקוף את חיים רמון במוסף השבת מחר.
שוקי בלס
|