למה טוב שיש את "ישראל היום"
10 מרץ, 2010
כתבנו כאן בעבר על הנטיה של עיתונאים לתאר מהלכים פוליטיים במושגים כוחניים של "מנצחים" ו"מתקפלים". השנאה לביבי נתניהו בתקשורת הישראלית היא כבר ענין שאין צורך להוכיח, גם על זה כתבנו כבר. שתי התופעות האלה עדין מככבות בשמי העיתונות הישראלית. רפי מן הקדיש להם טור ב"עין השביעית" ובו כתב כי תופעות אלה ודומות להן גורמות לו לשמוח על העיתון החדש "ישראל היום":
פועלי כל העולם כבר לא מתאחדים, אבל העורכים דווקא כן. כך קרה באחד מימי השבוע שעבר, כשהמוזה ירדה לשלושה רחובות בתל-אביב. ברחוב שוקן בדרום העיר ריחפה המוזה לדסק "הארץ", נגעה קלות בכתפו של עדן לנג, עורך עמ' 7, ולחשה לאוזנו שכאשר נכתב בטקסט של מזל מועלם שנתניהו החליט לדחות את ההצבעה במרכז המפלגה, יש לתרגם זאת לשפת הכותרות כ"נתניהו התקפל". אחר-כך ריפרפה בכנפיה ודילגה לעוד שני דסקים ברחבי העיר. כך, מעשה פלאים קופירייטרי, באה לעולם ברחוב מוזס הכותרת "ההתקפלות הלילית של נתניהו", וברחוב קרליבך "נתניהו שוב מתקפל".
זו היתה תזכורת, ולא בפעם הראשונה, מדוע טוב ש"ישראל היום" בא לעולם. כשכל העיתונים המובילים במדינת ישראל לא רק מתנבאים בסגנון אחד, אלא מקישים בצוותא על המקלדת ברוחה של אסוציאציה זהה, חשוב שנשמע גם קול אחר. זה טוב ובריא למרחב הציבורי, לחמצן התקשורתי שאנחנו נושמים.
אבישי עברי
|